מה המדינה צריכה לעשות?
תמיכה בחקלאות חדשה
הידעתם שהגיל הממוצע של חקלאי ישראלי הוא מעל 60? הגיל הגבוה בעולם המערבי.
צעירים בישראל אינם ממהרים להצטרף לתחום. העבודה קשה, הסיכון גבוה, הפרנסה בינונית והמדינה מערימה על החקלאים שלה כל קושי ובירוקרטיה אפשריים.
בארה"ב ובאיחוד האירופאי, תמיכה בחקלאות מקומית אינו עניין פוליטי. מתייחסים אליה כאל נכס לאומי שיש לשמור עליו ולפתח אותו.
גם ביידן וגם טראמפ השקיעו במתן מענקים והלוואות מסובסדות לחקלאים חדשים, תכניות הכשרה מקצועיות, סיוע ברכישת הקרקע והקמת המשק וחונכות בתפעול המשק בשנים הראשונות, עד הגעה לרווחיות.
בארה"ב, למשל, משק חקלאי חדש זכאי להלוואות מסובסדות בערבות המדינה עד לגובה של 1.8 מיליון דולר למשק.
שקיפות לצרכן
לצרכן הישראלי מגיעה זכות בסיסית לקבל מידע מלא וברור לגבי מקורם של המוצרים שהוא ומשפחתו צורכים על מנת לבצע תהליך קבלת החלטות מושכל ומבוסס על מידע.
הצרכן הישראלי יודע שתוצרת ישראלית היא טריה יותר, עוברת פיקוח ובקרת איכות ובריאה יותר בסופו של דבר.
כיום, כשהצרכן הישראלי רוכש בתפזורת הוא אינו יודע אם בין העגבניות הישראליות יש גם עגבניות מעזה, הוא אינו יודע שבין הדגים הישראלים הטריים יש גם דגים מסין.
המדינה צריכה לחייב לסמן את ארץ המקור בתוצרת חקלאית טרייה הנמכרת בתפזורת.
על מנת שהצרכן הישראלי יעשה את ההחלטה האישית והמושכלת שלו.
לאפשר לחקלאות להתחרות
על מנת שהחקלאות הישראלית תוכל להתחרות עם העולם, על המדינה להשוות את התנאים ולפעול לשקיפות מול הצרכנים.
ממחיר מים זהים למחירים בחו"ל
ועד לרגולציות ואפשרויות העסקת עובדים.
המדינה צריכה ליישר קו עם מדינות אחרות ואף להגדיל לעשות ולאפשר לחקלאות הישראלית להיות תחרותית יותר מול מדינות אחרות. צעד זה יוזיל את יוקר המחיה כיוון שיגדיל את התחרות וההיצע המקומי.
במקביל, המדינה חייבת למנות פרויקטור לנושא הפשיעה החקלאית. פשיעה שתוצאותיה הן לא רק הפסדים כלכליים הפוגעים בכלכלה הישראלית ומשפיעים על יוקר המחייה, אלא גם בראש ובראשונה פשע לאומני נגד אחד הנכסים הלאומיים החשובים בישראל.
