תוצרת של חקלאים ישראלים מעורבבת בארגזים לא מסומנים עם יבוא מטורקיה ומעזה, כדי להוריד את המחירים הגבוהים. הבעיה: שורה של זיהומים נתגלו לאחרונה, אבל אף אחד לא יכול לדעת מאיפה הגיעו הירקות הנגועים, באילו מים הושקו ובאילו חומרים רוססו. משרד החקלאות: "רואים את המקרה בחומרה"
כל מי שעושה קניות מכיר את השלט הזה: ירקות בתפזורת. אנחנו אוספים מתוך ארגזים גדולים עגבניות ומלפפונים בלי לדעת בעצם מאיפה הגיעו ובאיזה שדה גודלו. בזמן שבעולם נהוג לתעד את קורותיו של כל ירק ולכתוב את מקור הגידול על הארגזים - אצלנו התמונה שונה. ישראל עומדת בראש טבלת צריכת הירקות והפירות בעולם, עם ממוצע של 193ק"ג ירקות לנפש בשנה, לעומת 118 ק"ג באירופה ו-123 ק"ג בארצות הברית. אבל האם אנחנו מחויבים להגנה על הלקוחות כפי שנהוג במדינות המערב? התשובה היא לא.
בדיקת "ידיעות אחרונות" מגלה ממצאים מטרידים במיוחד: ארגזי ירקות מלוכלכים מגיעים אלינו ללא שיוך או סימון החקלאי המגדל. כך שלמעשה עגבניות ומלפפונים תוצרת ישראל מעורבבים עם יבוא מטורקיה ומעזה מבלי שיש פיקוח אמיתי כדי שהצרכן ידע באיזו אדמה גודלו, באילו מים הושקו ובאילו חומרים רוססו. ולמרות שמשרד הבריאות מכיר בתופעה ומשרד החקלאות רואה את המקרה בחומרה - שום דבר לא נעשה לתיקון הבעיה בפועל.
אין פיקוח?
"יש לך שליטה על איך מגדלים את הירקות בטורקיה? אין פיקוח. שום פיקוח. שום דבר. לצערי הרב אנחנו בבעיה גדולה. לוקחים את כל הירקות מכל המקומות ומערבבים אותם בארגז אחד. הצרכן שמקבל אותם חושב שהוא אוכל תוצרת ישראלית כי זה מה שנתנו לו להרגיש. אין פיקוח ראוי כפי שמפקחים עלינו. להיפך - הפיקוח הרציני הוא על הירקות שאנחנו מגדלים ליצוא. כל היבוא לארץ הוא כמעט ללא פיקוח. לא משנה אם מסמנים או לא מסמנים, אין פיקוח".
אז למה לא מסמנים?
"כי אם יסמנו אנשים יחשבו פעמיים אם לקנות או לא לקנות. לא מסמנים בכוונה. אין להם שום עניין לסמן. המטרה היא להוריד את יוקר המחיה, הם לא מצליחים אבל אחת הדרכים היא לא לסמן. אם לקונה יש אפשרות לבחור בין מוצר מעזה, ישראל או טורקיה - במה יבחר?!"
קרדיט: ynet. כתבו: איריס ליפשיץ קליגר ונעם ברקן. פורסם: 11.06.19
Commenti