"ההתיישבות הכפרית יצרה לאורך דורות סמל ונרטיב למילוי משימות לאומיות, אידיאולוגיה חברתית, התיישבות, חקלאות ושמירה על תבנית נוף ומורשת", אומר מילכה כרמל, ראש תחום תכנון וקרקעות במרכז השלטון האזורי. "המושב והקיבוץ הם שני דגמי יישוב כפרי ייחודיים בעולם, בעלי זיקה ישירה לחקלאות ויצרנות. לצערנו, כבר שנים שתפקידו ומקומו של המגזר והמרחב הכפרי בתוך כלל המרחב הישראלי נמצא במחלוקת, עד כדי כפירה בעצם זכות קיומו. האוכלוסייה בישראל גדלה, מחירי הדיור עולים, העיסוק בחקלאות הולך ומצטמצם - להבדיל מהחקלאות עצמה, ההולכת ומתפתחת. על רקע זה נוצרה פרדיגמה ברשויות השלטון המרכזי, המקרקעין והתכנון, לפיה ייעוד הקרקע החקלאית הוא, לכאורה, רזרבה לאספקת שטח לצרכי מגורים לאוכלוסיית המדינה הגדלה ולהתרחבות ההתיישבות העירונית ותו לא. הפרדיגמה הזאת מתבססת על תפיסה שבעינינו היא מצומצמת, מכלילה ומפספסת את ההבדלים בין יישוב כפרי לפרבר עירוני. ההגדרות הקיימות אינן מספיקות ויוצרות סטגנציה ביישובים הכפריים. ישנם חסמים תודעתיים רבים המשפיעים על פיתוח ושימור היישוב הכפרי".
קרדיט: דה מרקר. כתב: אסף לבנון, בשיתוף מרכז השלטון האזורי. פורסם בתאריך 27/02/2022
Comments