בעוד על ישובים יהודיים בגליל ובנגב מוטלות מגבלות קליטה חמורות שחונקות את צמיחתם, מתעדפת מועצת מקרקעי ישראל את היישובים הערביים • יישובים אלה אכן זקוקים לפיתוח, אבל אין שום הצדקה לאפליה
בין כה ובין כה, אין חולק שהישובים הערביים בישראל זקוקים לחיזוק ולהסדרת התכנון והבניה. אלא שבעשור האחרון נדמה שהמדינה החליטה להפוך את המגמה: מצד אחד לחזק את הישובים הערביים, ומצד אחר להערים קשיים על הרחבת ההתיישבות הכפרית ולמעשה כמעט להביא להקפאתה.
זה לא משחק סכום אפס. חיזוק הישובים הערביים לא צריך לבוא על חשבון ההתיישבות הכפרית - ולהיפך. חיזוק ההתיישבות הוא אינטרס לאומי, לא רק ציוני. כי בפועל, יש היום סטגנציה של ההתיישבות הכפרית בגליל. הסיבות? יישוב כפרי באזור עדיפות מוגבל בשל תמ"א 35, ואם לא די בכך, אינו זוכה לאפשרות להעדיף את בני המקום לאחר שהוא מגיע לסף של 400 משפחות. וגם אם יוסרו מגבלות תמ"א 35 לגבי גודל הישוב הכפרי ויתאפשר לישוב לצמוח, לא יחולו עליו הכללים של העדפת בני מקום או האפשרות לקיים הליך קליטה של משפחות, בדומה לבני המיעוטים.
קרדיט: ישראל היום. כתב: דודו קוכמן. מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי. פורסם בתאריך 6/2/2022
Comments