הוראת השעה האחרונה של האוצר, המאפשרת יבוא חמאה פטורה ממכס, מהווה תמרור אזהרה לגבי הכיוון שאליו צועדת הכלכלה הישראלית ומאפשרת לטייקונים להשתלט על השוק באופן שיוצר איום על אזרחי המדינה
ביבוא הפרוע של החמאה ומוצרי בסיס נוספים, מפריטה למעשה המדינה את ביטחון המזון של אזרחי ישראל ומביאה אותם להיות תלויים בחקלאי טורקיה, אוקראינה, פולין ומדינות נוספות, ידידותיות יותר או פחות.
משבר מדיני, כמו מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין, או אירוע כמו הקורונה, שקוטע את יכולת אספקת המזון, גורמים לנו להבין שכולנו חשופים למצב בעייתי, במיוחד בעתות חירום, אל מול זמינות והיצע המזון שלרשותנו. לחלופין, ככל שהמדינה מעודדת כלכלות זרות על חשבון הייצור המקומי, השחיקה של החקלאים המקומיים לא תאפשר למלא את החסר ולהבטיח כי בכל מצב וזמן תתאפשר אספקת מזון שוטפת.
לתנועת "המספריים" הזו יש עוד השלכה מהותית: הפיכת שוק המזון של המדינה לריכוזי, שבו שולטים שניים־שלושה טייקונים. נשמע מופרך, מסוכן? בהחלט, והנה ההוכחה: בשנה האחרונה, תחת אור ירוק מהאוצר, התמלאו המדפים בסופרים בחמאות מיובאות על חשבון חמאות מקומיות בפיקוח. בעוד שחמאה ישראלית באריזת 200 גרם נמכרת ב־7.88 שקלים, חמאה מיובאת נמכרת לרוב ב־12־14 שקלים. כלומר, עולה בעשרות אחוזים יותר מהמקומית. היבואנים, מן הסתם, חוגגים בעוד שהכיסים שלנו, האזרחים, מתרוקנים. על סמך חישוב הפערים אפשר להניח שרק השנה שילם הציבור עוד 100 מיליון שקלים לפחות על רכישת חמאה מיובאת לעומת חמאה ישראלית בפיקוח, במסגרת מכסת היבוא הפרוע שמתיר האוצר.
קרדיט: מעריב. כתב: ליאור שמחה. פורסם בתאריך 07/12/2020
コメント